השעור ההחשוב ביותר ללמוד מתבוסת יוסטון נגד הלייקרס היא שגם ב'סמול בול' אתה חייב שחקנים גבוהים. למה? כי סמול בול היא שיטת משחק. זה 'סמול בול' ולא 'SMALL PLAYERS'. אנשים חושבים ש'סמול בול' היא שיטת משחק בשימוש שחקנים נמוכים – SMALL – כי הנטייה לחשוב היא שרק גארדים וסמול פורוורדים יכולים לשחק מהר, לרווח את הפארקט, ולקלוע שלשות.

אתם יודעים מתי 'הסמול בול' – השיטה החדשה השלטת ב-NBA – היא באמת השיטה הטובה ביותר?

כשיש לך קבוצה כמו הלייקרס, שבחמישייה שלה נמצאים שני שחקנים כאנטוני דייויס – שהוא 2.11 – ולברון ג'יימס, שהוא 2.06 מ' (9'6). אז אתה יכול לשחק – ולנצח – עם 'סמול בול'. אבל אתה לא יכול לנצח עם 'סמול בול' של יוסטון כשבחמישייה שלה 'הסנטר' הוא פיג'יי טאקר, 1.94 מ', והשחקן הגבוה ביותר שלהם – המשחק סמול פורוורד – הוא רוברט קובינגטון, 1.98 מ'.

אני מודה שלמיאמי אין צמד כמו לברון ו-AD. אבל בכל השאר היא עדיפה, ולכן בדיון של אתמול בחרתי בה כקבוצה שללייקרס לא כדאי לפגוש בגמר. הבעייה של מיאמי היא לגבור על הסלטיקס כי מה שיעבוד נגד הלייקרס לא יעבוד בהכרח נגד הסלטיקס. ההסבר יבוא.

שוב: 'סמול בול' הוא שם של שיטת משחק. הוא לא שיטת משחק המשתמשת בשחקנים נמוכים.

סמול בול היא שיטת משחק המשחקת על PACE – מהירות – ו-SPACE – הרחבת המשחק. זוהי שיטה המוותרת על סנטר מסורתי מהעבר המשחק עם הגב לסל, ואז המשחק הופך להיות "HALF COURT". ב'סמול בול' "הסנטר" הוא נייד, הוא מסוגל לקלוע שלשות, הוא נע ונד, קולע מיד-ריינג'ים, ולמעשה ההבדל היחיד בינו לבין כל פורוורד אחר הוא השם בו מכנים מס' 5 – 'סנטר'.

אבל הוא גם בד"רכ הריבאונדר הטוב בקבוצה, ה-RIM PROTECTOR, 'והאיש הגדול' המסתובב בצבע יותר מאשר מחוץ לצבע. אבל הוא נע ללא כדור ולא תקוע בעמדתו כפי שהיה פעם ווילט צ'מברליין, או ביל ראסל, ואפילו דור אחריהם פטריק יואינג ודוויד רובינסון, וכשהכדור עובר מיד ליד הוא נוגע בו לא פחות מכל שחקן אחר בחמישייה.

אבל הוא גם האדם שמונע מהקבוצה היריבה חופשיות באזור הצבע, לקיחת ריבאונדים בקלות, ובאותו זמן גם גורם חשש קבוע למתפרצים לסל עם חסימותיו.

גולדן סטייט הגדולה שיחקה כך, אבל תמיד היו לה בקבוצה גבוהים, שאחד מהם שותף הרבה במשחקיה כדי להבטיח את אזור הסל. וכן יש לה את דריימונד גרין, שאפילו שהוא לא גבוה במיוחד הוא מין צ'ארלס בארקלי: בולדוזר באזור הצבע.

הלייקרס משחקת כך עכשיו, ויש לה אפילו שני גבוהים כאלה.

יוסטון שיחקה סמול בול עם ננסים. היה לה רק גבוה אמיתי אחד – צ'נדלר – אבל הוא מבוגר מדי ולא היה בכושר משחק, ומייק ד'אנטוני אפילו לא ניסה להכניסו. באותו זמן אין לה מפלצת כמו גרין להגן על אזור הצבע.

עם כל הכבוד לטורונטו ומלחמתה האמיצה נגד הסלטיקס, גם היא ניסתה לנצח עם שחקנים נמוכים. מרק גאסול – הסנטר המסורתי העומד עם גבו לסל – כבר לא מסוגל לשחק, ופסקל סיאקם – שהוא 2.08 מ' – הוא רזה כזה שלא מהווה מחסום מסיבי תחת הסל (והוא נתקע גם בתקופת משחק לא טובה!). הוא קטף את ה-8,9 ריבאונדים שלו למשחק אבל הוא לא מספיק גדול וחזק מכדי להשפיע הרבה.

כי בינינו, כשאתה מדבר טורונטו, אתה מדבר קייל לאורי (1.83 מ'), פרד ואן-וליט (1.85), ונורמן פאול (1.90) שעשו את כל ה-DAMAGE, והחזיקו בכדור רוב הזמן. יש כמובן את סרג' איבקה שהוא 2.13 מ' אף הוא, אבל משחקו הוא סמול פורוורד הקולע בעיקר מרחוק. אגב, הוא היה אחד הטובים בטורונטו ומדוע נרס שיתף אותו רק 20 דק', ומעט מאד ברבע הרביעי, הוא דבר שלא אבין, אלא אם כן הוא היה פצוע, כי היו לו רק 4 פאולים אישיים.

בוסטון עצמה אינה קבוצה גבוהה מאד, אבל יש לה את ג'ייסון טאטום שהוא 2.04 מ', את ג'יילן בראון – 1.97 מ' – את דניאל ת'יוס (2.04 מ'), ואם חובה להכניס גבוה יותר שמסוגל עדיין לשחק יש לה את אנס קנטר – 2.14 מ'. גם גורדון הייוארד עומד להתחיל לשחק והוא 2.01 מ'. הווה אומר שיש לה את המהירות, הקליעה מהפרימטר, ואת החדירה (של טייטום, בראון, וכמובן מרכוס סמארט וקמבה וולקר), ובאותו זמן אף קבוצה לא תוכל להעליב אותה בשליטה תחת הסל, בריבאונדים, ובחסימות., כפי שהלייקרס העליבה את יוסטון.

לכן בדיון של אתמול אני מאמין שהקבוצה המערבית – אני כמעט בטוח הלייקרס – תעדיף לשחק נגד בוסטון ולא מיאמי.

כי למיאמי יש את הכל. ראשית כל יש לה את באם אדביו, שאמנם הוא רק 2.09 מ', אבל הוא מסוג ה-2.09 שהיה קרל מלון: ארוך, חזק, שרירי, בעל מסה, ומנתר מצויין. כמובן שמיאמי יכולה לשחק עם קלי אוליניק – שהוא שחקן נע ונד ובשום אופן לא סנטר תקוע, והוא 11'6 – 2.10 מ'. בעת צרה יש גם את מאיירס ליאונרד (2.15 מ') אבל אני מקווה שלא יהיה לזה צורך.

ליד באם יש את ג'יי קראודר, שרק מראה את חכמתו של פט ריילי כשהביאו לקבוצה רק לפני כמה חודשים. הוא רק 1.97 מ', אבל הוא עארס עם קבלות תחת הסל, שחקן תוקפני וחזק ביותר, קורא משחק ושומר מצויין. הוא יכול לשמור על לברון או AD טוב מאד.

שאר השחקנים – מג'ימי באטלר שקשה להאמין שהוא 2.00 מ' גובה, ועד אנדרה איגודלה (1.97 מ'), דריק ג'ונס (1.97 מ'), ודנקן רובינסון (2.00 מ'), הם כולם שחקני 'סמול בול' שמנתרים, לוקחים ריבאונדים, ושומרים מצויין (לדנקן שעור או שניים בהגנה רק יעזרו). ז"א שמיאמי תהיה בממוצע גבוהה יותר מכל לייקרס, אלא אם כן פרנק פוגל יעשה אצת שגיאת חייו ויתן לג'בל מגי ודווייט האוארד דקות משמעותיות.

אפילו הגארדים של מיאמי – גורן דראגיץ' (1.90), טיילר הירו (1.95 מ') וקנדריק נאן (1.88) הם מהסוג והגובה של ראז'ון רונדו, דני גרין, ואלכס קרוזו, וקלעים לפחות טובים כמוהם.

למעשה, לדעתי מיאמי היט היא הקבוצה האופטימלית היום בבועה לשחק 'סמול בול' עם גבוהים וורסטליים מאד, אני לא בטוח אם היא תגבור על הסלטיקס, אבל אני בטוח שאם היא גוברת על הסלטיקס היא תהיה יריבה לפחות שווה ללייקרס – ואפילו עדיפה עליה. על הסלטיקס הלייקרס תגבור כי אין לה את הגובה, וה-TENACITY שיש למיאמי היט, קבוצת ה-'BAD-BOYS' החדשה שלי!